קשיים אמוניים בגלל "ההתבגרות המאוחרת"

נושא "התבגרות האנושות" הוא נושא שמעסיק את העולם כולו. תוחלת החיים בעולם עולה בצורה דרמטית, והדבר מציב אתגרים גדולים בפני האדם. אחד מהאתגרים הללו הוא העובדה שהעליה בתוחלת החיים גם מותחת את ה"גיל המנטלי". "ירידת הגיל המנטלי" היא תופעה עולמית... (לדוגמא, גיל 60 הוא ה40 החדש... אנשים בני 60 עושים היום מה שעשו בני 40 לפני דור וחצי).

תופעה דומה קורת גם בנושא הקשיים, ההתלבטויות ושאלות האמונה. שאלות אמונה שפעם היו מופיעות בגיל 15-16 מתחילות מאוחר והן היום חלקם של בני 20 פלוס. מבלי להזכיר בני 50, עם משפחה וילדים ונכדים, ששולחים היום שאלות על משברי אמונה קשים.

כמובן, זה לא כמו סרגל (כלומר- גיל 15 הוא כמו 13, 20 כמו 16 וכדומה...) אלא זה יותר "נמתח" כמו גומי... כך ששאלות האמונה מתחילות בגיל צעיר יחסית, אולי יותר מבוגר מפעם, וממשיכות גם לגילאים פיזיים גבוהים.

לדעתי יש לעליה הזו בגיל המון נפקא מינות מבחינת ענייני אמונה. חלקן "רגילות" (כמו ענייני צניעות, שהרי לעומת הגיל המנטלי, גיל הבגרות הפיזית יורד... בעוד שהבגרות הנפשית מגיעה הרבה יותר מאוחר).... וחלקן מיוחדות.

קחו את תופעת "נדידת בנות השירות", שעליה מדווחים כל מי שבעניין. בנות השירות פשוט עוברות מקום למקום וכמעט לא נשארות חודשים ספורים באותו מקום. דבר שגורם בעיה אמיתית. ולדעתי זה נובע בעיקר מכך שהן פשוט צעירות מידי. באותו גיל של פעם, אבל צעירות מנטלית.

נראה שישנה גם בעיה "חינוכית" גדולה מאוד עם זה. והיא שבגיל 20, 21 אין להורים כמעט סמכות לחנך. דברים שאתה יכול להגיד/ לעשות לנער בגיל 15, אתה לא יכול בשום פנים לעשות לבחור בגיל 20. כמובן. וכך בעיות שהיו פעם יחסית קלות- "אם אתה לא מפסיק עם הטלפון אני לוקח לך אותו לשבוע" הופכות להיות בלתי אפשריות בגילאים מבוגרים שבהם הבחורים/רות שולטים בחייהם, בדרך כלל עובדים ויש להם קצת כסף משלהם ובעיקר יותר דעתניים ולא נשלטים.

אני אישית חושב שזו אחת הבעיות הגדולות ביותר מבחינה חינוכית של הזמן הזה- דעות ומחשבות של בני 15 בגוף של גיל 21, ואובדן שליטה וסמכות טבעית של ההורים בגיל כזה... קחו את האלכוהול כדוגמא,הרי מעט מאוד הורים יכולים לומר לבחור בגיל 21 שהם "לא מרשים אלכוהול". מה שניתן בהחלט בגיל 15 או 16.

זה אתגר רציני מאוד וחשוב מאוד חינוכית שמצריך לכאורה שינוי תפיסתי בכל החינוך לאמונה. תחשבו על זה.